משה קמרה, בנם של שמחה ואברהם, נולד בערב פסח, י״ד בניסן תרפ״ח (4.4.1928) בירושלים.
הוריו עלו מבצרה בעיראק בשנת 1918 מתוך ציונות. בשנת 1922 אביו אברהם בנה בירושלים את בית קמרה, בסימן "אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני" – https://www.jerusalem-love.co.il/?page_id=9635
משה גדל והתחנך בירושלים. כנער, ספג את אווירת התקופה ואהב לתעד את סביבתו במצלמתו.
עם פרוץ המאבק על המדינה, התגייס משה לארגון ההגנה ושירת כחובש קרבי. הוא היה חלק מלוחמי שיירת נבי דניאל שעלו בחודש מרץ 1948 להגן על גוש עציון הנצור.
במהלך הקרבות, תפס הכוח את המנזר הרוסי – משלט אסטרטגי ששלט על הדרך לירושלים. בקרב במנזר הרוסי ירה לגיונר ירדני כדור לעבר משה. בנס גלוי פגע הקליע בסידור התפילה שהיה בכיס חולצתו, והציל את חייו. במהלך הקרב נפצע משה בכמה מקומות בגופו.
כאשר פותחים את הסידור בדף שבו נעצר הכדור ניתן לראות את המשפט ״מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה, וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה״ מתוך ברכת גבורות, כאשר מתוך הקרע נוצר סימן איקס על המילה ממית. משה נדר שהוא ישמור מצוות במשך שנה, ואכן כך עשה.
בקרב העקוב מדם על המנזר, שרדו שלושה לוחמים בלבד ומשה ביניהם. המראות הקשים של הטיפול בחבריו הפצועים וההרוגים נחקקו בנפשו כטראומה שליוותה אותו כל חייו. מפקדו בקרב היה המשורר צבי בן-יוסף; לימים, זכה משה למסור לאביו של צבי את שעונו של בנו שנפל.
על הקרבות בגוש עציון כתב דב קנוהל בספרו ״גוש עציון במלחמתו״, בו הוא מספר גם על משה שחבש את מפקדו צבי בן יוסף תחת אש.
אלוף אברשה טמיר חתם על רשימת מומלצים לאותות הצטיינות, וכך נכתב: "משה קמרה - הצטיין כחובש פלוגתי בחובשו הקו הראשון תחת הפצצות קשות ואש חזקה של האויב" (יצחק קופ בספר "גדוד מכמש"). לאחר מלחמת העצמאות דוד בן גוריון סיכם את המלחמה ואמר: "מגיני גוש עציון הצילו את ירושלים".
על הקרבות ועל הסידור שהציל את חייו סיפר משה בריאיון, ניתן לצפות ביוטיוב: https://www.youtube.com/watch?v=5smAUBlmUT8
ביום 14 במאי 1948, היום בו הוקמה מדינת ישראל, נפל משה בשבי הלגיון הירדני יחד עם כל מגיני גוש עציון. גם בשבי שמר על תושייתו: כאשר אחד השובים לקח ממנו את הסידור שבו פגע הקליע, משה הצליח להשיבו תוך סיכון חייו, באומץ ובנחישות, כדי שיישמר לדורות הבאים.
משה שהה בשבי תשעה חודשים, עליהם העיד: "היינו בטוחים שלא נחזור, אבל האמונה החזיקה אותנו".
לאחר שחרורו מהשבי בראשית 1949, התגייס משה לצה"ל והמשיך לשרת כלוחם במילואים עד גיל חמישים, כשהוא לוקח חלק בכל מערכות ישראל עד מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973.
בשנת 1954 נישא לג'נט והשניים הקימו את ביתם בירושלים, שם נולדו ילדיהם: אבי, סימה, אורי ויאיר. משה היה איש משפחה מסור, קפדן ואחראי.
בשנת 1967 עברה המשפחה לקריית אונו.
הוא עסק ביזמות כשהקים חברת ביטוח, ניהל חנות ירקות, ובהמשך עבד בחברת ״קואופ״ בתפקידים שונים.
משה זכה לראות את ילדיו בוגרים ומקימים משפחות, היה סב אוהב ונכדיו זכו לשמוע ממנו את סיפורי הגבורה והתקומה.
יד הגורל, כתבו בני המשפחה, שהנוף הנשקף מהבסיס שבו שירת נכדו הבכור היה המנזר הרוסי.
משה קמרה נפטר ביום כ"א באלול תש"ע (31.8.2010). בן שמונים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון, פתח תקווה. הותיר אחריו אישה, ארבעה ילדים, אחים ואחיות.